​

צליעה הינה שינוי בתבנית ההליכה.

הצליעה עשויה להיות משנית לכאב, חולשה, עיוות במערכת השלד.

ניתן לסווג את הצליעה בילדים במספר אופנים כשהנפוצים שבהם:

• לפי תיאור הצליעה – כלומר תיאור הסטייה מתבנית ההליכה הרגילה.

• לפי נוכחות / היעדר כאב.

• גיל הילד ומועד תחילת הצליעה.

• האזור מבחינה אנטומית הגורם לצליעה.

​

סוגי הצליעה הנפוצים:

צליעה אנטלגית = צליעה הנגרמת מכאב – בצליעה מסוג זה כדי להפחית את מידת הכאב
מקצר הילד את משך הזמן בו הגפה הכואבת נוגעת בקרקע (קיצור שלב ה STANCE).

​

צליעת טרנדלנבורג -  נובעת מחולשת השרירים האבדוקטורים – שרירי האגן.
בצליעה זו הגוף נוטה לצד הרגל במהלך המקטע של מחזור ההליכה בו היא מונחת

על הקרקע כדי להפחית מהעומס על שרירי האגן באותו צד. צליעה זו אופיינית
לילדים עם DDH פרתס (אודותם ראה דפי מידע נוספים באתר).

​

צליעת אקווינוס - תבנית הליכה על הבהונות. עשויה לנבוע מבעיה נוירולוגית – עצבית,

או כהרגל מסיבה לא ברורה – IDIOPATHIC TOE WALKER.

​

צליעה מאי-שוויון באורך הרגלים – הבדל באורך הרגלים מפעיל מנגנוני פיצוי שונים
המשפיעים על תבנית ההליכה.

​

כאשר מבררים צליעה אצל ילד יש לענות על השאלות הבאות:

1. האם יש כאב?

2. האם הילד חולה – חום, חוסר תאבון, שינוי בהתנהגות?

3. האם הצליעה החלה באופן פתאומי / הדרגתי?

4. איזה סוג צליעה יש לילד?

5. האם ניתן למקם את מקור הכאב?

6. האם הצליעה בהחמרה / הטבה / ללא שינוי עם הזמן?

​

הגורמים הנפוצים ביותר לצליעה הם חבלה, זיהום, תהליך דלקתי.

לאבחנת הסיבה לצליעה יש לברר היטב את ההיסטוריה הרפואית, לבצע בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה מתאימות.

האבחנה המבדלת לצליעה הינה תלוית גיל – גורמים נפוצים לצליעה בפעוט שונים מגורמים נפוצים לצליעה במתבגר.

​

​

​